<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ט</h1>
<h2>דף עג.</h2>
השיב ר"ת על ראוב' שטען על שמעו' שהכניסו בערבות נגד גוי אחד בי' ליטר', ונתן ידו, והפר ברית. ועמד ראובן כלוא בבית הגוי, וגם בלכתו אליו נתפס, וגם לוה מעות ועלה עליהם ריבית. והוא שלח אליו כתב ידו לפצותו, וללותם, ולשלם ההיצאה וההפסד, וכתב ידו ביד ראובן. ושמעון מודה לו בערבות, אבל לא על ההיצאה. ועל ההפסד לא כפר ולא הודה, ואומ' שפרע ז' ליטר' וחצי, ועל האמונה כפר שלא הבטיח. נ"ל שמשלם שמעו' לראוב' היצאה וההפסד, והריבית אם לוה בריבית בכתב ידו, אך על התפיסה [פטור], דאונסא דלא שכיח, כדאמ' בפ' מי שאחזו [גיטין ע"ג ע"א] רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע וכו'. אבל הריבית חייב, אע"ג דלא מצי' ישר' להיות ערב לגוי בריבית, דגוי בתר ערבא אזיל כדאמ' בפ' איזהו נשך [ב"מ ע"א ע"ב], הכא שרי, דהכא מעיקרא לאו בתורת ריבית נחית ליה, והוה ליה כקונה חפצים ביוקר ובאונסא דשכיח. ובלבד שלא יוסף על שאר לווים מגוי, דכל כך היה יכול להוסיף, דהוה כאונסא דלא שכיח, וישבע כמה הוציא ויטול, וכמה הוציא בבית הגוי יותר ממה שהיה מוציא בביתו ויטול. ועל הפסד ביטול עסקיו אין לחייב שמעו'. ואין שמעון נאמן לומ' מפני פחד טועים עמדת שם, כדאמ' [כתובות ע"ט ע"ב] המוציא הוצאות על נכסי אשתו ישבע כמה הוציא ויטול, ולא מהימנא אשה לומר בשבילך הוצאתי, אלא הבעל נאמן. ודברי' הללו אין צריכין קניין דשליח שוויה. ועוד דאמרי' [ב"מ צ"ד ע"א], מתנה שומר חנם להיות כשואל, ואמ' בדיבורא נמי כדמפרש ר' יוחנן בההוא הנאה כו', והכא נמי הכי הוא. וגם הני דקבילו עלייהו כל אונסא דמיתיילד [גיטין שם], לא מצינו שום קניין. ואותם כתבים שביד ראובן, אין עליהם תורת שטר בלא עדים למיהוי כהוציא עליו שטר ידו, דלא לראיה כתבינהו, אלא לשווי שליח, ואין אדם חוזר ותובע בשעת פירעון, כמו שטר דלראי' קאי, שאפי' אמר לו חייב אני לך מנה בשטר, אמ' אלימא מילת' דשטרא, אבל משום הוציא עליו כתב ידו לא, כדאמ' בפ' הנושא [כתובות ק"א ע"ב], כ"ש הני שטרי הדיוטות דלאו שטר, דלראייה עבידי, ומ"מ למיהוי כשליח אהני דלהכי עבידי.
